Wake Up Alone

 Wake Up Alone
Amy Winehouse/Paul O'duffy

Tied up enough so I don't have to wonder where is he
Got so sick of crying
So just lately
When I catch myself I do a 180
I stay up clean the house
At least I'm not drinking
Run around just so I don't have to think about thinking
That silent sense of content
That everyone gets
Just disappears soon as the sun sets

This face in my dreams seizes my guts
He floods me with dread
Soaked in soul
He swims in my eyes by the bed
Pour myself over him
Moon spilling in
And I wake up alone


If I was my heart
I'd rather be restless
The second I stop the sleep catches up and I'm breathless
This ache in my chest
As my day is done now
The dark covers me and I cannot run now
My blood running cold
I stand before him
It's all I can do to assure him
When he comes to me
I drip for him tonight
Drowning in me we bathe under blue light

His face in my dreams seizes my guts
He floods me with dread
Soaked in soul
He swims in my eyes by the bed
Pour myself over him
Moon spilling in

And I wake up alone
And I wake up alone
And I wake up alone
And I wake up alone  

אם BTB הפך להיות אלבום קלאסי רגע אחרי צאתו, הרי ש- Wake Up Alone  בגרסת המקור נשמע מיד כגרסת כיסוי לסטנדרט ותיק ואהוב. הביצוע שהוקלט עבור BTB עבר התאמה  לרוח הקצב של האלבום כולו בהשראת סאלם רמי ומארק רונסון.  הביצוע הראשון (המקורי כפי שנהוג לכנותו) , זה שמופיע ב 'אוצרות חבויים', נשמע חשוף יותר, גולמי,  אינטימי.  שתי הגרסאות נפלאות, אבל הראשונה כובשת יותר. 

פול או'דופי שכתב עם וויינהאוס את השיר מתאר את ההקלטה המקורית כטייק אחד. בעודם בתהליך משותף של הכתיבה אמרה- "אני חושבת שיש לי משהו" . "רוצה לנסות"? שאל . "לא, בוא נקליט" ענתה, וביצעה את  השיר בשלמותו. 
"אתה מבין שאתה עומד מול כישרון יוצא דופן. היא עצמה לא הייתה ממש מודעת  ליכולות שלה",  הוא  מוסיף.
 

נראה שאותה נביעה מוזיקלית טבעית, באה לביטוי גם ביכולת הכתיבה הפשוטה, היומיומית והזורמת שלה בגוף ראשון. Wake Up Alone מתייחס לקושי להיפרד ולהשתחרר מאהוב. הימים קלים יותר. יש עיסוקים, לא צריכה לתהות היכן הוא,  היא מנקה את הבית, לפחות לא שותה, מנסה לא לבכות. כשמוצאת עצמה חושבת עליו, יודעת לצאת מזה (לעשות 180..), לא לחשוב שחושבת. אבל תחושה שקטה זו של נחת, נעלמת כשיורד הערב . הוא חודר לחלומות, משתלט על הקרביים, מציף כאב ועצב. הוא נספג בנשמה , שוחה בעיניה ליד מיטתה.
 

 אפשר לתרגם את הדימויים האחרונים לשתיית האלכוהול שמשתלטת בערב (גם כאן דומה שווינהאוס משוחחת עם אלכסנדר פן ועם "מחוף הערב נעקרת ספינת היום למרחקים" ב- 'סחרחרת' ) ומייצגת את דמותו. הוא שוחה בעיניה(eyes)   , יכול להישמע כ 'שוחה בקרח' (ice) ליד המיטה. כך גם- הוא 'טובע' בתוכה, כשהם באמבטיה תחת לילה כחול.

החלומות , הפנטזיות, הופכים מוחשיים וממשיים. נוכחותו ממלאת אותה.

ובבוקר- היא  מתעוררת לבד. ווינהאוס חוזרת על השורה בעצב מפוכח כשקולה מתרחק, ומותירה אותה כחוויה מרכזית ועצובה.
 

במוזיאון היהודי בלונדון נפתחה לאחרונה תערוכה לזכרה -  A Family Portrait . חפצים, מכתבים, פריטים אישיים שאספו המשפחה וחברים. בדיווח ה 'טלגראף' הבריטי על התערוכה נכתב- "תערוכה על זמרת הג'אז". בפוקס ניוז  אפשר היה למצוא את הנוסח - "גדלה להיות אחת מזמרות הסול הגדולות של בריטניה".

היא הייתה כמובן גם מזה וגם מזה. לצד היצירתיות המקורית שלה הרי שכזמרת, ווינהאוס הייתה קומבינציה ותערובת יוצאת דופן של הקרקע עליה התפתחה. אפשר למצוא בשירתה את הדי כל אלו המופיעים בפתק המוצג בתערוכה, בו כתבה כנערה רשימה של 25 שירים אהובים עליה. את הפיסוק, הדיוק והטיימינג של פרנק סינטרה ולואי ארמסטרונג, עם הנשמה של אלה פיצ'ג'רלד, ריי צ'ארלס, הפלטרס, נינה סימון וקרול קינג.