The Forest Awakes

The Forest Awakes
David Byrne/ Annie Clark

The Forest awakes... A desert at dawn

A mountain at night... And the river moves on

The people awake... They're marching along
The streets are alive... With a terrible song

Forwards and backwards in ev'ry direction
The atom's perpetual motion
The shifting of light on the banks of the river
I'm free but I'm keeping my clothes on

We're marching along... The street where you live
I'm calling your name... The song is a gift

A song is a road... A road is a face
A face is a time... And a time is a place

A place of belief and a time of confusion
The heart is a simple equation
With beautiful words and with beautiful people
A song is a face is a mountain

A fruit that falls before it's grown
I heard a sound and bird has flown
It breaks pieces above the forest
A million particles born today

Out beyond the blue horizon - air cannot escape
Underneath the weeping willow - I can see your face

Free form - climbing all over me
Creatures great and small
Doctors - pulling them out of you
Hideous, virtuous, both of us

Come - in my kitchen - when it rains outside
Sweet inspiration - sneaks up from behind

The forest is true... I know for a fact
That the bigger the front... The bigger the back

My heart beating still... Through the perilous night
The bombs burst in air... But my hair is all right

The shifting of light on the trees and the houses
I drown in an ocean of perfume
The strangeness of words, how the meaning keeps changing 
But somehow the beauty will find  You

טוב עשה דיויד ברן כשהחליט על הפקדת השירה של The Forest Awakes בידי אנני קלארק (St Vincent). "אני נושא מטען כבד מדי בקולי, הנקשר לא פעם לציניות מסוימת, וכאן מדובר בנושא רציני   מכדי שיקבל  משמעות צינית בשל  כך",  אמר. וקלארק אכן מעניקה לשיר את עושרו הלירי המרגש- מן המקצב הפועם  ומלא העצמה, דרך העצב,  האבדן והכאוס, כאשר הסה"כ יוצר בסופו של דבר הכרה ביופי  ובחיוניות .

השיר אמור בסופו של דבר לזהור ולפרוח באנרגיה טמפרמנטית. חלק מן התרומה לכך נוצר בעזרת   כלי הנשיפה המלווים את  Love This Giant  כולו.  יצירת השיר החלה מפראזה של קלארק הנוכחת בתמה של  כלי הנשיפה. היא שלחה אותה לברן, וזה הלביש עליה טקסט ומלודיה.

התוצאה- יוצרת את מה שברן  עצמו  מגדיר כמאפיין מוצלח ופורה של שיתוף פעולה- A Third Mind , זה המתרחש בין שניים ויותר, ויוצר את שלא היה אפשרי להיווצר על-ידי מי מהם לבדו.

באופן מקביל- אפשר לראות בטקסט משל לחיבור ההרמוני, האינטראקטיבי, בין הטבע ,האדם והיצירה. הפתיחה מצביעה על התנועה הנצחית, חיות היופי כשלעצמו, הטהור, זה הנעדר מטרה- התעוררות היער, המדבר בשחר הזריחה, הר בלילה, זרימת הנהר. זו פעימת הטבע. בבית השני הפעימה היא עירונית-  האנשים מתעוררים, צועדים , הרחובות  חיים,  (אמנם) על רקע שיר גרוע.

בתוך תנועת היקום מתרחשת האהבה, הפרטית, האישית, מתרחש גם השיר. השיר הוא דרך, הדרך היא פנים, הפנים הם זמן, והזמן הוא מקום. כל אלו מתמזגים. אלא שדרושים תנאים להתמזגות, ואלו מופיעים בבית הבא-  "עם מילים יפות ואנשים יפים, השיר הוא פנים הוא הר".

השיר נחתך גם טקסטואלית וגם מלודית אל האבדן בטרם עת, אל חיים שנגדעם באיבם - פרי הנופל קודם להבשלתו, "משמיע רעש, הציפורים נסות, מיליון חלקיקים נולדים באותו יום". כלומר, מעגל החיים  נמשך אל התחלות חדשות.

שוב משמשת האהבה כמקלט מנחם ועוטף -"תחת הערבה הבוכיה, אני רואה את פניך", או במילים "בוא/י אל המטבח שלי כאשר גשום בחוץ, ההשראה המתוקה מתגנבת מאחור". מפגשים אינטימיים אלו מתרחשים על רקע חוויות מאיימות כמו בלבול והזיות, לילה מסוכן, פצצות באוויר, זרוּת.  אלא ששוב, בהינתן התנאים שהוזכרו קודם, האמונה בטוב אמורה לגבור, כפי שמנוסח בשורה המסיימת - "בדרך כלשהי היופי ימצא אותך". 

ברן רואה את ביטויה השלם של המוזיקה בחלל מסוים אליו היא שייכת, בהופעה החיה. מבנה החלל ישויך כבר לסוגי המוזיקה השונים בהתאמה דו-כיוונית. נאמן לסגנון הספקטלקי- אקספרסיבי האהוב עליו, ולתנועה על הבמה, הוא מוצא בקלארק  על צדדיה הדרמטיים המתוחכמים לצד המוזיקליות המצוינת שלה, שותפה טבעית ראויה.

סחרחֹרת

סחרחֹרת

אלכסנדר פן/ דודו טסה

מחוף הערב נעקרת

ספינת היום למרחקים

ושוב תלטוש אימת הקרת

ריסי חשמל הארֻכים.

ושוב דמך דוחק ללכת

לנבֹּר בזבל השמחות

ולהעמיס משא הדחי

על הכתפים הבוכות.

הכל מֻכָּר, הכל ידוע

הכל צפוי והכרחי.

ורק שרד הניע-נוע

בנתיב הלילה הנצחי.

ורק נשאר לזעֹק: "נפלתי!"

ורק נותר לצחֹק: "אקום!"-

ושוב ברקת האספלטים

תכפיל דמותך בראי עקום.

ולילה-לילה שוב נִגֶרֶת

בִּצַת הפקר על השמחות

ושוב תלֹק לשון הקרת

עקבות חיי על מדרכות.

את סחרחֹרת כתב אלכסנדר פן ב-1932, בהיותו בן 26 , כחמש שנים לאחר עלייתו (גורש לאחר השתייכות לתנועות ציוניות) מרוסיה לישראל. את הלך הרוח השורה עליו ניתן להקביל לשירים אחרים שכתב בתקופה זו- שיר השיכור למשל (1934), הנוטה לכיוון יותר הומוריסטי, אך מצביע על חוויות דומות ("ורק שרד הניע-נוע" בסחרחֹרת, למול "אני מתנועע תמיד ובלי סוף...אני מתנועע, אך יחד אתי תבל שיכורה מתנועעת!" בשיר השיכור, או "ורק נשאר לזעוק: 'נפלתי', ורק נותר לצחוק: 'אקום'" בסחרחרת, למול "צועד, מזדקף וצונח.." בשיר השיכור). מוטיבים ממנו ניתן למצוא גם בתקופה מאוחרת יותר ב- רחוב העצב החד-סטרי (1965)- "איש אינו חי את הלילה כמוני/ כמוני אין איש גווע בלילה...לילה לילה פורשת הדרך שק עבה של דומיה אורבת/ לעקבותי המתנודדים על עקבי העצב הסבוא".

הרקע הוא מסע לילי, החוזר על עצמו ככל הנראה שוב ושוב. מסע עירוני של שתיה, שיכרות והזיה. מקורותיו ותיקים  ("דמך דוחק ללכת לנבור בזבל השמחות"). הגיבור נמרח על מדרכות ואספלט, נתקל בעמודים (בשיר השיכור), מנהל דיאלוג עם הירח. ה "ניע-נוע" הוא נצחי והכרחי. זהו "הניע-נוע" ( או "אני מתנועע" כאמור החוזר על עצמו ב-שיר השיכור) של הסחרחֹרת.

מעניין למצוא את ההקבלה המילולית בשיר געגוע לאם אותה לא ידע פן (לפי עדותו שלו, אמו נפטרה זמן קצר לאחר לידתו)  ב-  'שלושה שירים "אמא הנצחית"   - "רוחות נדנדוני בערש בלחש הניע נוע".., או- "לא תשקיטי, לא תרדימי: שלותך- נדנוד סחרחרת".. ו - "לנצח פעמי על אֹזן מדרכות יבכו את  לחשם: היכן את אמא-אמא?!".

כלומר, סביר להניח שביודעין (בכלל- הכתיבה כולה בסימן תודעה והתבוננות, אבל ללא מחאה, אלא במעין  הצבעה על ההכרח ללא יכולת לכאורה לשנות) השתמש פן בדימויים דומים בין הניע-נוע השיכרותי לבין 'ניע-נוע' העריסה בידי האם הנעדרת, הבלתי נראית.  ביודעין ככל הנראה הקביל את שיטוטי המדרכות לחיפוש אחר האם. . 

(ב- 'שיר לעצמי' (1966) כתב פן- "בראשית היתה זעקת אמי בהולד חיי...ואז, כהד עונה לזעקת אמי, נולד השיר/שותת פרחי-פרג מערוגות פצעיו,/ קשוב לקול תקוה בוקע מכל שחר.")  

קשוב לרוח הטקסט, הלחין  ושר דודו טסה נהדר את סחרחֹרת, באופן הממחיש את הכאב והבדידות, את המסע החוזר על עצמו שוב ושוב באווירת נדודים, ואת נימת ההשלמה המקוננת ב- "הכל מוכר, הכל ידוע, הכל גלוי והכרחי". מעניינת גם הבחירה לסיים בקטע אינסטרומנטלי ארוך, שאולי ממחיש את המסע הרפיטטיבי. עוד מעניין החיבור המזרחי (שכמובן מאפיין את יצירתו של טסה בכלל) הבולט הן בשירה של טסה , והן בקטע הסיום (עם קנון וכינורות). התוצאה (בהפקת ניר מימון, שהפיק גם את האלבום הנפלא כולו) בכל אופן, אינטגרלית מאוד.

Disparate Youth

Disparate Youth
Santi White, Nick Zinner, Ricardo Johnson

Don't look ahead, there's stormy weather 
 Another roadblock in our way 

But if we go, we go together
Our hands are tied here if we stay

Oh, we said our dreams would carry us
And if they don't fly we will run
Now we push right past to find out
Oh how to win what they all lost

Oh ah, oh ah
We know now we want more
Oh ah, oh ah
A life worth fighting for
Oh ah, oh ah
We know now we want more
Oh ah, oh ah
A life worth fighting for

So let them say we can't do better
Lay out the rules that we can't break
They wanna sit and watch you wither
Their legacy's too hard to take

Oh, we said our dreams would carry us
And if they don't fly we will run
Now we push right past to find out
Oh how to win what they all lost

Oh ah, oh ah
We know now we want more
Oh ah, oh ah
A life worth fighting for
Oh ah, oh ah
We know now we want more
Oh ah, oh ah
A life worth fighting for

In their heads pledging their beds
In their eyes it shows
When the freedom breaks
Well then if you ask and they don't know
Oh tell me that
I turn my back while the odds all stand beneath me
And they all said I was mislead
But now the odds all stand beneath me

Oh ah, oh ah
We're frozen to the core
Oh ah, oh ah
A life worth fighting for

Oh, we said our dreams would carry us
And if they don't fly we will run
Now we push right past to find out
Oh how to win what they all lost

Oh ah, oh ah
We know now we want more
Oh ah, oh ah
A life worth fighting for
Oh ah, oh ah
We know now we want more
Oh ah, oh ah
A life worth fighting for

We hear them run but don't hear what you say
Now here we come can't throw nothing in our way
ay yo
We hear them run but don't hear what you say
Now here we come can't throw nothing in our way
ay yo
ay yo
ay yo
ay yo
 

Disparate Youth  הוא שיר מלא עצמה וכוח. הוא רקיד, הוא להיט  מועדונים, יש לו קצב נהדר (כמי שהתמקדה בנגינה בתופים בלימודי המוזיקה שלה, מעידה על עצמה סנטיגולד שהיא כותבת בדר"כ  על פי מקצב). הוא מושר בנחישות לכאורה  עניינית, אבל מתקבל מרגש, וממלא תקווה ואופטימיות כמו מצעד משחרר.  

ככזה הוא משרת היטב טקסט הקורא לגיבוש זהות עצמאית ונבדלת. סביר להניח שתקופה משמעותית לגיבושה היא הנעורים, כפי שמכוונת הכותרת, אבל בעצם זו המלצה לכל שלב ושלב בחיים. זהות ודרך חיים מתגבשים ומתעצבים לאורך חייו של אדם דרך ילדות, נעורים ובגרות.  

זוהי קריאה לשחרור מכבלים, מקיבעונות, מקולות של אחרים גדולים כאלו או אחרים, קולות שבטיים, קולות מיתולוגיים, נורמות מעוותות ועוד.. היכולת לעמוד מול כוחם של אלו ולבנות מבט מפוכח אל העולם שבחוץ ואל עולמו הפנימי של האדם, רחוקה מלהיות מובנת ואליה ודורשת כוחות ותעצומות נפש.  

תמה זו מלווה את  Master Of My Make Believe  כולו,  ואת דרכה המוצהרת  של סנטיגולד בכלל. לקיחת אחריות של האדם על גורלו , על עמדותיו המוסריות ,חופש, הקשבה לאמת פנימית ויכולת לפקפק ולשאול שאלות, יצירת מטרות ותנועה להשגתם.

(ס"ג מעידה על הערכתה לתקופת הפאנק, לאו דווקא בשל ערכה המוזיקלי , אלא יותר בשל כוחה המתריס, ורוח המרד שנשבה בה). 

הטקסט כולו בגוף ראשון רבים. כלומר, היכולת לשחרור זקוקה כמובן לכוח הקולקטיב, או להשראתם המחזקת של אחרים.  זו ללא ספק רוח מפעימה ונוסכת אומץ, ולמהפיכות נדרשת לרוב קבוצה.  עם זאת כדאי לזכור שהקבוצה לעתים גם מסרסת, מקהה, או מטשטשת אמיתות נוקבות. לעתים פילוס הדרך הוא גם בהכרח אישי ומוביל. יתכן שמכוון כאן גם לאקטואליה של ניסיונות למהפכות חברתיות רחבות יותר, כמו אלו שמאפיינות את רוח התקופה.

המאבק הוא למול האחר/ים המשמרים, מקפיאים, ומונעים תזוזה והתקדמות. אלו שאומרים ש "איננו יכולים לעשות טוב יותר".. אלו "היושבים ורוצים לראות אותנו קמלים". השיר רצוף שורות נהדרות כמו-  " אמרנו שחלומותינו יישאו אותנו, אבל אם הם לא יעופו, נרוץ", "אנו יודעים עתה שאנחנו רוצים יותר... חיים  השווים  להתעקש  ולא לוותר עליהם", "עכשיו אנו מנסים למצוא כיצד לזכות בכל מה שהם הפסידו". כלומר, ההישענות על קיבעונות,  כרוכה בהפסדים שהאדם כמובן אינו מודע להם, והוא עלול לאבד שוב ושוב את היכולת להרוויחם. הקידמה חושפת את כל שהשמרנות הפסידה. 

את השיר כתבה סנטיגולד עם ניק זינר וריקרדו ג'ונסון. כאן הביצוע בהקלטת אולפן ב- BBC . 

All A Dream

All a Dream
Norah Jones/Brian Burton

And we finally awake
And walk into the sunny day
I can see it in your face
That everything will be okay

‘Cause you never hurt
Someone who wants to learn
To be your slave

And the night is oh so clear
The clouds will never reappear
But the moon is out of place
And all the trees are looking strange

And feeling the warmth of your breath
Against my skin
Now I hope this isn’t only just a dream

So we run into a church
The people all look the same
And the sun is in my eyes
I’m trying hard to scream your name

My stomach starts to churn
And the curtains in the wind begin to burn
And now I know it’s all a dream

Enemy sleeps with me night or day
Enemy teases every minute in my mind
He’s in my mind

Enemy throws all my money away
Enemy knows how to make me always pay
I always pay

Enemy lies don’t cross my mind
Enemy talks, talking so nice and kind
So nice and kind

And how long does it take
To fight off this weakness?
And tell him
To guard me
‘Cause God knows I’m sorry

Mmm

Oo

"לבסוף התעוררנו". בהילוך איטי של יקיצת צהריים עצלה ונינוחה מתנהל 'All A Dream'  כולו ומשרה עליו מתיקות ושלווה. שלוות אוהבים  נוסכת ביטחון, אשר לתוכה חודר הפקפוק-  שמא הכול חלום.. האין מדובר באשליה. 

"אני רואה זאת בפניך- הכול יהיה בסדר. אי אפשר לפגוע בזה המוכן להיות לך לעבד". כבר בתיאור מרגיע לכאורה זה, ניכר היסוס  של אפשרות פגיעה.  ההבטחה בדמות הלילה הבהיר נטול העננים, הופכת לאימה מרומזת, כאשר הירח אינו במקומו, והעצים נראים מוזר.

מכאן, אל מול ספיגת חום הנשימה  כנגד העור (כה מוחשי..), מנוסחת המשאלה שאין מדובר בעצם בחלום. כמה שורות לאחר מכן נקבע- אכן חלום. כאשר הזירה אליה רץ הזוג היא כנסיה בה פני האנשים דומים כולם, והניסיון  לצרוח בשם האהוב נעשה על רקע תחושת הבטן המתהפכת והווילונות המתחילים לעלות באש, מוסר הספק.

החלום יכול להיות ממשי, כלומר, ממש חלום של פוסט פרידה המייצג הן את הגעגוע וההכרה באובדן, ו/או   לייצג מציאות  שהכזיבה ואהבה שהתרסקה והפכה את  עצמת הרגש  המחבר  והעוגן, לחלום ואשליה, הוויה שממשותה מוטלת בדיעבד בספק, לאור מפח הנפש.

השיר נשבר אל תוך תיאור רפיטטיבי של הקולות הרודפים המלווים יום ולילה. קולות אויב פנימיים המקשים להתגבר על האובדן והפרידה, כאלו הגוזלים  כוחות ומרוקנים . על רקע הצורך להיאבק בקולות אלו מוצגת קובלנה- "How long does it take to fight all this weakness?" (איזו שורה נהדרת, גם בדרך בה היא מושרת).

Little Broken Hearts  הוא אלבום שני ברצף (לאחר The Fall ) בו עוסקת ג'ונס לכל אורכו בהתפרקות היחסים, באכזבה, בכעס ובנקמה, ובקושי להשתחרר מן האובדן והפגיעה. הפעם היא עושה זאת בעזרתו של בראיין ברטון (דיינג'ר מאוס) - אשר הפיק ושותף לכתיבת כל השירים. התוצאה- מרהיבה, מהפנטת וחודרת, עם תריסר שירים שרובם יהפכו קלאסיים. גם קולה של ג'ונס מגיע כאן לשיאים של הבעה ודקויות וגוונים של רגש.

אולי במקריות או שלא ביודעין, אבל נראה שכמו במאי קולנוע השוזרים בסרטיהם סצנות מחווה לסרטים אחרים,    ממשיכה ג'ונס גם כאן במחוות למקורות ההשראה שלה- שם האלבום עצמו ושניים משיריו יכולים לעקוב אחר שירו של טום פטי- Only A Broken Heart אותו שרה כבר ג'ונס בעבר. Travelin' On הוא כשם אלבומו של אוסקר פיטרסון.  ב- Happy Pills  שבה וחוזרת השורה  How does it feel to be , שניתן לראותה כלקוחה מ- Like A Rolling Stone  (דילן). את After The Fall אפשר לראות כהתייחסות אליה עצמה לאחר אלבומה הקודם.

ג'ונס מנגנת ב- All A Dream בגיטרה חשמלית, מה שבהחלט נחמד ומרענן.  אפשר גם לשים לב לקצב הבס ומהלכיו הנפלאים, המלווים את כל האווירה המכושפת.

Turn Of The Tides Under The Northern light

Turn Of The Tides Under The Northern Light/ Asaf avidan


The sun, it rises and sets
My homeward path is the place where it rests

Oh, where the sun goes, that'll be my home
From there I come, to there I go

Love is all I need to take
My heart is strong though my body'll break

My lungs will fill with the ocean's salt
My love will keep my heart afloat

The waves will tear my battered arms
But in my heart the water is calm

The winds will strip my bones from flesh
My love is strong, my heart is fresh

My eyes and ears will feed the sea
My heart will keep on guiding me...

Back home...
Guide me back home...
Back home.

רגע מרגש הוא זה בו מגיח ומפציע קולו של אסף אבידן בתחילת החלק השלישי (לאחר פתיח ומעבר ווקאלי) של Turn Of The Tides אל המילים Love Is all I need . זהו אולי אקורד מסכם של האלבום אשר כוון מראש להיות אלבום קונספט, וטוב שנותר מהודק ולא נמתח והתרחב יתר על המידה. 28 דקות בלבד, וכולן מצוינות.

אבידן בונה משל סביב דמותו של קפטן ימי , העורך חשבון נפש סביב חייו ומסעו/תיו.בדין ודברים עם עצמו או בהתבוננות עליו, נעשה ניסיון להבין משהו על משמעות החיים,ומהותו של בית. הוא מוצא אותם אם כן באהבה על גווניה, וביכולת להעניק אותה ולקבלה.
יותר משאדם זקוק לבית פיזי, הוא זקוק לאהוב ולהיות נאהב באמת. זהו ביתו וזוהי דרכו. אותם הוא מנכס לעצמו, ואלו עומדים כצוק אל מול המוות, כוחות הטבע וכוחות אנוש מאיימים, ושבריריות הגוף.
אין זו מסקנה חדשנית במיוחד, גם בהופעתה במוזיקה הפופולארית (אפשר לראות גרסה מסוימת לכך במילות הסיום של Abbey Road) *, אבל היא חשובה מאין כמוה כמובן, ומועברת בצורה משכנעת , כנה ויצירתית.

כמה רצועות קודם ב- Sailors Are We , התיאטרלי והדרמטי, המזכיר באופיו את – The Trial מתוך The wallמנוסחת אולי שאלת המשמעות דרך שורות כמו-

Hey! Sir! Boys! What?! What do you got?

A ship that will break and a body that'll rot!
Hey! Sir! Men! Yeah! Why do we row?
Cause sailors are we and it's sailing we know

  

הספינה לא תשרוד והגוף יירקב, ולכן מוצגת השאלה – מדוע אתם שטים וחותרים? מדוע בוחר האדם לחיות?

לאורך השיר מוצגת ההנגדה בין כוחות הטבע, זמניות החיים,תקופות משבר, רפיון הגוף, למול עצמת הלב והרוח. הגוף מוצג בעצם ככלי זמני פגיע אל מול המלח הממלא את הריאות, הגלים הקורעים את הזרועות, והרוחות המכות בעצמות. אל מול אלו יתמיד הלב להרגיע, לרגש ולמלא.
דומה ש- Through The Gale חלף בשקט יחסית תחת הרדאר התקשורתי וחבל. זהו אלבום נפלא המבוצע בידי להקה כישרונית ומגובשת. ניתן לטעון עוד לא מעט תוספות ורכיבים אל התשובה אליה מגיע אבידן בסיכום, בהתייחסות לאהבה ומשמעותה. אחד מהם הוא האמנות והיצירה (ראה למשל תשובתו של וודי אלן לעצמו בסצנת ההקלטה העצמית ב- Manahttan ), וממנה יש לאבידן בשפע.

כאן מופיע גם הביצוע האקוסטי מתוך Avidan In a Box , המקנה לשיר ייחוד מרגש משלו.

(*אבות ישורון השתמש פעם בניסוח- 'אדם צועד על זיכרונותיו, אלו נעליו'.)

Shipbuilding

Shipbuilding
Clive Langer, Elvis costello

 Is it worth it
A new winter coat and shoes for the wife
And a bicycle on the boy's birthday
It's just a rumor that was spread around town
By the women and children
Soon we'll be shipbuilding...
Well I ask you
The boy said"Dad they're going to take me to task, but I'll be back by Christmas
It's just a rumor that was spread around town
Somebody said that someone got filled in
For saying that people get killed in
The result of this shipbuilding
With all the will in the world
Diving for dear life
When we could be diving for pearls
It's just a rumor that was spread around town
A telegram or a picture postcard
Within weeks they'll be re-opening the shipyards
And notifying the next of kin
Once again
It's all we're skilled in
We will be shipbuilding...

With all the will in the world
Diving for dear life
When we could be diving for pearls

בימים אלו מתחדש הסכסוך הגלוי בין בריטניה לארגנטינה על השליטה באיי פוקלנד (מלווינס). נשיאת ארגנטינה, קירשנר, החריפה את ההתבטאויות הנוגעות ל"הגנה על משאבים", גיבתה את שרת החוץ שלה ביזמה להפחתת יבוא מבריטניה, ואף נקטה בצעדים כמו חסימת עגינה לשתי אניות בדרום ארגנטינה. האנגלים מסרבים לכל משא ומתן ושיחות.

כזכור, מדובר בעימות ארוך של קרוב למאתיים שנה, על האיים המרוחקים אלפי מיילים מבריטניה, שמחזיקה בהם מטעמי אסטרטגיה צבאית וכלכלית של תעבורה ושיט צוללות וספינות. ב- 82' פלשה אליהם ארגנטינה במהלך לא צפוי, לאחר כישלון במו"מ ב-20 השנה שקדמו לפלישה, וכן על מנת להעצים את כוח החונטה השלטת אז. מרגרט תאצ'ר, בעיצומו של המשבר הכלכלי בבריטניה, סירבה לכל פשרה או דיאלוג, ובריטניה יצאה למלחמה אשר החזירה לה את השליטה באיים. היא נמשכה עשרה שבועות.  Shipbuilding נכתב על רקע המלחמה.

 Clive Langer  כתב את הלחן עבור רוברט ווייט ( באפיון שתפור עליו), אלא שלא היה שבע רצון מן המילים שווייט התאים ומסר את הכתיבה  לאלביס קוסטלו. קוסטלו כתב טקסט ביקורתי אקטואלי, וכך הקליט אותו ווייט.

זהו שיר קורע. הוא מציג את האדם כחסר אונים למול הצורך הכלכלי ההישרדותי, אשר בצדו השני מחיר של אבדן חיי אדם במלחמה. זו המלחמה המניעה את גלגלי המספנות בשכונות התעשייה, על מנת לבנות אניות חדשות עבור הצי הלוחם. כשאין עבודה ופרנסה, מעוררת השמועה על חידוש העבודה כמיהה למעיל חדש ונעליים לאישה, ולאופניים לילד ליום הולדתו. ואולי הבן הבוגר יותר יאמר- 'הם עומדים לקחת אותי למשימה, אבל אחזור לחג המולד' (המשפט השני- בהשאלה מהשיר האמריקאי המפורסם ששר בינג קרוסבי במהלך מלחמת העולם השניה, המוסיף לאחר 'אחזור הבייתה לחג המולד', את 'גם אם בחלומותי').

לכאורה אפשר לומר שקוסטלו השתמש במניפולציה רגשנית זולה כאשר העמיד את האופניים החדשות לילד למול ההרג, האבדן וזוועות המלחמה. אפשר גם לטעון כלפיו על הטחת ביקורת לא הוגנת כלפי חוסר רצון של פועלים ועובדים לעמוד בעיניים פקוחות אל מול השלכות בניית כלי המלחמה. אלא שדומה שקוסטלו דווקא גילה אמפתיה לטרגיות של המצב. את האצבע המאשימה הפנה אל הממשל והעומדת בראשו, על ההתעקשות בהחזקת האיים, על ההימנעות ממשא ומתן ומפשרה, ועל הקרבנות המיותרים. הוא הדגיש כל זאת בקינה האוניברסאלית החוזרת לאורך השיר- Diving for dear life/when we could be diving for pearls , או בשורת הפתיחה- Is it worth it? .   קוסטלורואה בשורות אלו מהטובות שכתב ומעיד שניסח אותן עוד טרם שידע על הטבעת  אניית המלחמה הארגנטינאית 'בלגראנו', על 323 אנשי הצוות שלה, על-ידי הצי הבריטי (באישור ישיר של תאצ'ר).

קוסטלו עצמו הקליט את השיר שנה מאוחר יותר באלבומו Punch The Clock, וצירף להקלטה את צ'ט בייקר אשר תרם את הסולו העצוב והנפלא שלו. בייקר עצמו הרבה מאז לבצע (בשירה) את שירו של קוסטלו- Almost blue .

כאן קוסטלו ולאחריו רוברט ווייט. בנוסף, הופעה של צ'ט בייקר במועדון רוני סקוט בלונדון בשנת 86, עם ואן מוריסון , וקוסטלו לאחריו.  

The Union Forever

The Union Forever
Jack White

It can't be love
for there is no true love
It can't be love
for there is no true love
 Sure I'm C.F.K.
but you gotta love me
the cost no man can say
but you gotta love me

 Well I'm sorry but I'm not
interested in gold mines, oil wells, shipping or real estate
what would I liked to have been?
everything you hate 

cause It can't be love
for there is no true love
It can't be love
for there is no true love

 There is a man
a certain man
and for the poor you may be sure
that he'll do all he can
who is this one?
who's favourite son?
just by his action has the traction
magnets on the run
who likes to smoke
enjoys a joke
and wouldn't get a bit
upset if he were really broke
with wealth and fame he's
still the same
I'll bet you five you're not alive
If you don't know his name

 You said the union forever
You said the union forever
You cried the union forever
but that was untrue girl

 cause It can't be love
for there is no true love
It can't be love
for there is no true love

ג'ק וויט מספר שחלם להיות במאי קולנוע. עם זאת האפשרות לשמור על נאמנות טהורה ליצירה המקורית, כאשר גורמים ואנשים כה רבים שותפים ליצירה, נראית לו כמעשה הדורש נחישות וכח רב שמעטים מסוגלים לו. את אורסון וולס, אותו הוא מעריץ, הוא רואה ככזה. האזרח קיין הוא בעיניו, כמו בעיני רבים, גדול הסרטים אי-פעם.

The Union Forever  הינו רובו ככולו מקבץ של טקסטים מתוך הסרט.

בעקבות רווח עתידי לא צפוי ממכרה זהב, מחליטה אימו של קיין למסור את בנה בעיסקה כלכלית לבנק, אשר מתחייב להיות לו לאפוטרופוס הדואג לחינוך והשכלה, עד הגיעו לגיל 25 , כשאז יעמוד לרשותו הון עתק. הרציונל היבש עליו היא עומדת- חינוך טוב יותר לבנה, והרחקתו מן האב הכנראה מכה שלו ('מה שהילד זקוק לו הוא חבטה הגונה', אומר האב לבנקאי המגיע לאסוף את הילד כאשר צ'ארלס  מכה בזה בעזרת מזחלת השלג שלו).

הנתק הפתאומי והנטישה עיצבו את חייו של קיין, ודנו אותו לחיפוש נואש אחר אהבה, חיפוש שאינו מספק אף פעם. הוא החל את עצמאותו בדחיית בעלויות על נפט נדל"ן וכיו"ב (בית שני בשיר) ובבחירה בבעלות על עיתון (האינקוורר) שעל דיגלו הוא חורת מלחמה בבעלי ההון הנצלנים, ועמידה לצד החלשים והנזקקים.
אלא שמהר הוא נשאב  לאורח חיים ראוותני ומגלומני, כוחני ודורסני. תבוסה בניסיון לבחירה פוליטית כמושל, ושתי מערכות נישואין כושלות, מאיצות את הדרדרותו, עד שהוא מוצא את מותו בודד בארמונו המפואר תוך שהוא מפטיר את המילה 'רוזבאד'. העיתונאים נכשלים בניסיונם להבין את פשר המילה, אך לצופה יתברר כי זו הייתה חרותה על מזחלת השלג שלו כילד בבית הוריו.

מילות  הכותרת עצמן  The Union Forever נאמרות ע"י צ'ארלס הילד כשהוא משחק בשלג, בשעה שהוריו והאפוטרופוס חותמים בפנים על גורלו. הן נשמעות מרחוק, מהחלון ברקע, כשצ'ארלס זורק על הבית כדורי שלג. בדיעבד, אפשר לשמוע אותן במס' אופנים. הבגידה שחווה באיחוד המובטח לנצח עם האם המשתחזר בנטישת נשותיו ופרידתו מבנו, ובמקביל- הבגידה של צ'ארלס עצמו במה שמסמלת העמידה לצד האיגודים המקצועיים.

תימת השיר חוזרת בפזמון  הלקוח מתוך שיר רקע בסרט (שאולי לא במקרה מושר ע"י זמר שחור).  "זו אינה אהבה, כיוון שאין אהבת אמת". זוהי כעין שירת מקהלה המלווה דיאלוג בין קיין לאשתו השניה, סוזן אלכסנדר,  המטיחה בו את טענותיה כשהוא מצידו אומר שאוהב אותה. קיין עסוק בעצמו ואינו רואה את אשתו ההולכת לאיבוד בהרכבות פאזלים ובאירוח נוצץ בטירה הקרה.

האיחוד המובטח לנצח מכזיב. בדרכו ההרסנית מוכיח קיין לעצמו שוב ושוב, שהוא ננטש. כמו על ידי הוריו, גם על ידי חבריו ונשותיו. ("אמרת שהאיחוד לנצח, אבל זה לא היה נכון, נערה").

לצד הסלידה משיכרון הכוח והנרקיסיזם, אי אפשר שלא לחוש אהדה לדמותו של קיין ולכמיהה הנואשת שלו לאהבה, אפילו לאהבת ההמונים אליהם פונה בסיסמאות השחוקות ביותר. חבריו, העיתון,  נשותיו, עושרו המופלג,  אינם מספיקים לו, והוא פונה לרכוש את אהדת  הקהל, אך נכשל. עם זאת, ניתן לחוש   את כאבו הממשי, ואת פגיעותו ויאושו  כאשר סוזן עוזבת אותו ומפנה עורף לאחוזת הפאר, מותירה אותו מבודד. לכל אורך ילווה את הצופה צ'ארלס הקטן המשחק בשלג. הוא אינו נעלם בדמותו של קיין, גם כשהוא ציני וכוחני.

אמנם ברמה האלגורית, וולס משרטט דינמיקה אפשרית של בעלי כוח ושררה, העושים את דרכם מעלה כשהם שופעי הבטחות לקהל ולעממיות. קיין הוא בהחלט הגירסא המרוככת שלהם. הוא סדוק. השיריון שלו אינו אטום לגמרי.

ווייט שר את The Union Forever  בסגנון שהוא כולו ג'ים מוריסון. אופן משיכת המשפט בפזמון There is no love..  , וגם שבירת השיר בסגנון דיקלומי, כאשר הוא מצטט את שיר הרקדניות במסיבה לכבוד קיין באינקוויירר –There is a man…  הוא מאפיין מוריסוני . האם זו אסוציאציה אישית ופרשנית של השומע או כוונה מודעת של ווייט? אפשר להמר דווקא על כוונה מודעת או חצי מודעת. שמא מזהה ווייט משהו בתוכן התואם את דמותו של מוריסון בתוכן או בזה שאמור להעבירו? שאלה.

את התסריט ל'אזרח קיין' כתב אורסון וולס יחד עם הרמן מנקביץ'. וולס היה בן 26 !! כאשר הסרט יצא לאקרנים ('41). את המוסיקה כתב ברנרד הרמן, כשזו הייתה עבודתו הקולנועית הראשונה.  האחרונה כזכור, הייתה ב 'נהג מונית'. יש בביוגרפיה של וולס פרטים מסוימים מקבילים לאלו של קיין- אמו נפטרה כשהיה בן 9, ואביו, שהיה שתיין, נפטר בהיותו בן 15. וולס עצמו זכה כבמאי לחופש כמעט מחלט מן האולפנים והמפיקים.